שינויים בכוח הגוף משנים את כוח הנפש
ניסוח פורמלי
כל מה שמגביר או ממעיט, מסייע או מעכב את כוח הפעילות בגופנו, הרעיון שלו מגביר או ממעיט, מסייע או מעכב את כוח החשיבה בנפשנו. זהו משפט הציר המחבר את הקונאטוס (conatus) ליחסים הנפשיים.
בשפה פשוטה
כאן השאיפה הופכת להרגשה. מכיוון שנפש וגוף מקבילים (ce-01), כל חיזוק של כוח גופכם הוא בו-זמנית חיזוק של כוח נפשכם, וכל החלשת כוח הגוף היא עמעום כושר הנפש. עליה-וירידה זו של כוח היא מה שאתם חווים כיחס נפשי. שמחה אינה פרס שמעניק שופט פנימי כלשהו — היא החוויה הישירה של עליית כוחכם. עצב אינו עונש — הוא המציאות המורגשת של ירידת כוחכם. היחס הנפשי, ביסודו, הוא מודעות הנפש לתנודות כוח הגוף.
מדוע זה נובע
ישירות מהמקביליות שנקבעה ב-ce-01 (ב'.P7) ומזיהוי הנפש עם רעיון הגוף ב-ce-02 (ב'.P13-14). מכיוון ששינויים בכוח הפעילות של הגוף הם שינויים במושא הנפש, הרעיון המתאים — הנפש עצמה — עובר שינוי מקביל בכוח חשיבתו.
היחס הנפשי הוא מודעות הנפש לעליות ולירידות בכוח הפעולה של הגוף.
חשבו על רגע שבו הרגשתם זינוק פתאומי של אנרגיה או חיוניות. האם אתם יכולים לראות כיצד זה היה בו-זמנית אירוע פיזי ונפשי, ולא אחד גורם לאחר?