חלק מהטענות מוצגות באנגלית כי אין עבורן תרגום מעודכן שנבדק.
Whatsoever increases or diminishes, helps or hinders, the power of activity in our body, the idea thereof increases or diminishes, helps or hinders the power of thought in our mind. This is the hinge proposition connecting the conatus to the affects.
כאן השאיפה הופכת להרגשה. מכיוון שנפש וגוף מקבילים (ce-01), כל חיזוק של כוח גופכם הוא בו-זמנית חיזוק של כוח נפשכם, וכל החלשת כוח הגוף היא עמעום כושר הנפש. עליה-וירידה זו של כוח היא מה שאתם חווים כיחס נפשי. שמחה אינה פרס שמעניק שופט פנימי כלשהו — היא החוויה הישירה של עליית כוחכם. עצב אינו עונש — הוא המציאות המורגשת של ירידת כוחכם. היחס הנפשי, ביסודו, הוא מודעות הנפש לתנודות כוח הגוף.
ישירות מהמקביליות שנקבעה ב-ce-01 (ב'.P7) ומזיהוי הנפש עם רעיון הגוף ב-ce-02 (ב'.P13-14). מכיוון ששינויים בכוח הפעילות של הגוף הם שינויים במושא הנפש, הרעיון המתאים — הנפש עצמה — עובר שינוי מקביל בכוח חשיבתו.
היחס הנפשי הוא מודעות הנפש לעליות ולירידות בכוח הפעולה של הגוף.
חשבו על רגע שבו הרגשתם זינוק פתאומי של אנרגיה או חיוניות. האם אתם יכולים לראות כיצד זה היה בו-זמנית אירוע פיזי ונפשי, ולא אחד גורם לאחר?