פרפרזה
Everything, insofar as it is in itself, endeavours to persist in its own being.
כל דבר שואף להתמיד בהווייתו
טענות
חלק מהטענות מוצגות באנגלית כי אין עבורן תרגום מעודכן שנבדק.
פרשנות
Individual things are modes that express God's power in a determinate manner.
פרשנות
No thing contains anything that could destroy it (III.P4), and it is opposed to all that could take away its existence (III.P5). Therefore, insofar as it can, it strives to persist.
בשפה פשוטה
הנה הוא — הקונאטוס (conatus), המושג המפורסם ביותר של שפינוזה. כל דבר קיים דוחף חזרה נגד השמדתו. לא כי הוא "רוצה" לשרוד בתודעה כלשהי, אלא כי עצם הווייתו היא ביטוי של כוח העצם. אבן מתנגדת להתנפצות; צמח פונה לאור; אדם נלחם על נשימתו. זהו לא כוח חיות מסתורי שמתווסף לדברים — זהו מה שפירושו להתקיים בכלל. להיות זה לשאוף.
מדוע זה נובע
מ-ce-05 (אין השמדה פנימית) ו-ce-06 (ניגודים מורחקים): מכיוון ששום דבר בתוך דבר אינו נוטה להשמדתו, והוא מתנגד מבנית למה שישמיד אותו, קיומו של הדבר הוא כשלעצמו מאמץ פעיל להמשיך. שפינוזה מוסיף שדברים הם אופנים המבטאים את כוח אלוהים (א'.P25, א'.P34), כך שהתמדתם היא ביטוי ישיר של אותו כוח.
קונאטוס (conatus) — השאיפה להתמיד בהוויה — הוא הדחף היסודי שממנו יוסקו כל היחסים הנפשיים.
מושגים קשורים
האם הקונאטוס הוא רק אינסטינקט הישרדות ביולוגי, או ששפינוזה אומר משהו רדיקלי יותר — שגם דברים שאינם חיים "שואפים"? מה ההבדל?