פרפרזה
The endeavour whereby a thing strives to persist involves no finite time, but an indefinite time.
הקונאטוס כולל משך בלתי מוגדר
טענות
חלק מהטענות מוצגות באנגלית כי אין עבורן תרגום מעודכן שנבדק.
פרשנות
If the conatus contained a built-in time limit determining the thing's duration, then by that same power the thing would eventually cease to exist — but nothing is self-destructive (III.P4).
פרפרזה
Therefore conatus has no internal expiry.
בשפה פשוטה
הדחף שלכם להמשיך להתקיים אינו מגיע עם שעון עצר. שפינוזה אינו אומר שאתם בני אלמוות — סיבות חיצוניות ישימו לכם קץ בסופו של דבר. הוא אומר ששום דבר בטבעכם שלכם אינו מתזמן את סופכם. השאיפה היא פתוחה כברירת מחדל. מוות הוא תמיד פלישה, לעולם לא התגשמות. זה משנה נפשית: אם אנו מרגישים סופיים, הרגשה זו באה ממפגשנו עם העולם, לא ממודעות פנימית לגבול מובנה.
מדוע זה נובע
מ-ce-05 (אין השמדה עצמית) ו-ce-08 (הקונאטוס הוא המהות): אם השאיפה כללה הגבלת זמן סופית, הדבר היה בנקודה מסוימת משמיד את עצמו בכוחו שלו, בסתירה ל-ג'.P4. לכן הקונאטוס מתמיד ללא הגבלה, אלא אם כן מנוצח מבחוץ.
לקונאטוס אין נקודת סיום מובנית; תמותה באה רק מסיבות חיצוניות.
האם המשך הבלתי-מוגדר של הקונאטוס אומר שהמודעות למותנו היא, בדייקנות, תמיד מודעות למשהו חיצוני למהותנו?