תיאבון ותשוקה
ניסוח פורמלי
כאשר הקונאטוס (conatus) מיוחס לנפש בלבד, הוא נקרא רצון. כאשר מיוחס לנפש ולגוף יחד, הוא נקרא תיאבון. תשוקה היא תיאבון עם מודעות אליו. אנחנו לא שואפים לדברים כי אנו שופטים אותם כטובים; אלא, אנו שופטים אותם כטובים כי אנו שואפים אליהם.
בשפה פשוטה
זוהי אחת ההיפוכים המרשימים ביותר של שפינוזה לשכל הישר. אנו חושבים שאנו חושקים בשוקולד כי הוא טוב. שפינוזה אומר: השוקולד נראה לנו טוב כי אנו חושקים בו. ערך אינו תכונה של אובייקטים הממתינה להתגלות — הוא השלכה של הקונאטוס שלנו. מה שאנו מכנים "רצון" הוא רק הפן הנפשי של אותה שאיפה שמצד הגוף היא תיאבון. הוסיפו מודעות ותקבלו תשוקה — הראשון משלושת היחסים הנפשיים הראשוניים.
מדוע זה נובע
מ-ce-10, הנפש מודעת לשאיפתה. שפינוזה כאן פשוט נוקב בשם לשאיפה תחת תיאורים שונים: רצון (נפשי בלבד), תיאבון (נפש-גוף), תשוקה (תיאבון ומודעות). היפוך ה"טוב-ותשוקה" נובע מכך שהקונאטוס קודם לכל שיפוט ערכי (ce-08: שאיפה היא מהות, לא תגובה להערכה חיצונית).
תשוקה היא תיאבון מודע — היחס הנפשי הפרימיטיבי הראשון, ומקור כל ההערכה.
אם אנו מכנים דברים "טובים" רק כי אנו חושקים בהם, האם יש בסיס אובייקטיבי כלשהו לאתיקה בשיטת שפינוזה, או שהכל בסופו של דבר העדפה?