חלק מהטענות מוצגות באנגלית כי אין עבורן תרגום מעודכן שנבדק.
Determinism applies to all of nature equally, but bondage — the condition of being a prey to emotions, seeing the better and following the worse — is a specifically human predicament that arises from the combination of finite power and inadequate ideas.
אבן נקבעת, אך איננו מכנים אותה "משועבדת". שעבוד הוא מה שקורה כאשר ישות שיכולה ליצור רעיונות — ולכן יכולה ליצור מבולבלים — נדחפת הנה והנה על ידי יחסים נפשיים שאינה מבינה. שלב ההקמה נתן לנו את התמונה הקוסמית: הכרח אוניברסלי, אין רצון חופשי, תבונה כנתיב לאדקווטיות. כעת אנו מסבים לעבר המצב האנושי. שפינוזה אינו מעוניין בדטרמיניזם כתזה ספקולטיבית; הוא מעוניין במה שהוא אומר לברואים כמונו, הסובלים בדיוק כי הם בורים לגבי הסיבות הקובעות אותם.
שלבים 9-10 (df-09, df-10) השלימו את הטיעון התיאורטי: אין רצון חופשי, רצון שווה הבנה. שלב גישור זה מסמן את המעבר מהדגמה לתוצאה. כעת אנו שואלים: בהינתן שהדטרמיניזם אמיתי, מהי הבעיה הספציפית האנושית שהוא יוצר, ואילו משאבים מציע שפינוזה להתמודדות עמה?
שעבוד אינו הדטרמיניזם עצמו אלא המצב האנושי של חיים סבילים מונעי-יחסים-נפשיים.
מה ההבדל בין להיות נקבע (מה שהכל הוא) לבין להיות משועבד (מה שרק נפשות מבולבלות וסופיות הן)? מדוע ההבחנה חשובה?