האושר העליון הוא המעלה עצמה
ניסוח פורמלי
כל מה שאנו מבינים מסוג הידע השלישי, הידיעה האינטואיטיבית (scientia intuitiva), אנו מתענגים עליו, והנאתנו מלווה ברעיון של אלוהים כסיבה. אהבת הנפש השכלית כלפי אלוהים היא חלק מהאהבה האינסופית שבה אלוהים אוהב את עצמו. אושר עליון אינו שכר המעלה, אלא המעלה עצמה; ואיננו שמחים בו כי אנו כובשים את תשוקותינו, אלא להפך, כי אנו שמחים בו, אנו מסוגלים לכבוש את תשוקותינו.
בשפה פשוטה
זוהי הפסגה. זכרו מאיפה התחלנו: שום דבר אינו מקרי, הרצון אינו חופשי, הדברים לא יכלו להיות אחרת. זה נשמע כמו כלא. אך עקבו אחר החוט: אם אתם מבינים את ההכרח במקום רק להיכנע לו, הבנה זו היא רעיון אדקווטי, שמחולל שמחה, שהיא עלייה בכוח, שהופכת אתכם לסיבה האדקווטית של יחסיכם הנפשיים — וזה מה שחירות באמת היא. וההבנה העמוקה ביותר — תפיסת המציאות כשלם, תחת צורת הנצח — מייצרת שמחה יציבה ומקיימת-עצמה שאותה שפינוזה מכנה אושר עליון או אהבת אלוהים השכלית. שמחה זו אינה פרס שמחולק אחרי עבודת המעלה; היא עבודת המעלה. הבנה היא שכר עצמה כי הבנה היא שמחה, ושמחה היא כוח, וכוח הוא חירות. המעגל נסגר.
מדוע זה נובע
שלב זה אוסף את כל המסלול. ההכרח (df-01 עד df-03) אינו שעבוד אלא מבנה המציאות. רעיונות לא-אדקווטיים מייצרים את אשליית המקריות ומציאות השעבוד (df-04, df-12). תבונה ורעיונות אדקווטיים מתגברים על השעבוד דרך יחסים נפשיים (df-06, df-13, df-14). הזהות רצון/הבנה (df-09, df-10) אומרת שחירות היא הכרתית. מעלה אזרחית (df-17) אומרת שחירות היא חברתית. אושר עליון הוא השם למה שמרגישים כאשר כל אלה מתאחדים: נקבע, יודע, שמח, חופשי.
אושר עליון אינו שכר המעלה — הוא המעלה עצמה, שמחת הבנת ההכרח.
מושגים קשורים
שפינוזה אומר שאיננו שמחים כי אנו כובשים את תשוקותינו; אנו כובשים את תשוקותינו כי אנו שמחים. כיצד ייראו חיים הבנויים על היפוך זה?
המסלול הושלם!
כעת אתם מבינים את הפרדוקס המשחרר של שפינוזה: אנו הופכים חופשיים לא על ידי בריחה מן ההכרח אלא על ידי הבנתו. התבונה הופכת שעבוד סביל לשמחה פעילה.